תכלית הצוואה הינה הבטחת רצון המצווה בקשר לרכושו לאחר פטירתו.
צוואה מעניקה למצווה את הכוח להחליט מי, מתי וכיצד יקבל את רכושו, עריכת צוואה מונעת בדר"כ מחלוקות בין היורשים שמעבר לעוגמת הנפש ולסכסוך משפחתי שהיא יכולה לגרום, הינה גם הליך יקר וארוך. בנוסף, צוואה יכולה לעזור להבטיח שרכוש המצווה יחולק לפי רצונו, ולא לפי חוקי המדינה.
סעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו", העיזבון הינו כינוי למסת הנכסים שהותיר אדם אחרי שנפטר.
ע"פ הדין הישראלי ישנם 2 דרכים עיקריות לחלוקת העיזבון, האחת – המנוח הותיר אחריו צוואה, ובה ציווה את חלוקת עיזבונו. השנייה – ובהעדר צוואה, יחלוק העיזבון בהתאם להוראות הדין. כך לדוגמא – במידה והמנוח הותיר אחריו בת זוג וילדים ללא צוואה, יחולק עזבונו בהתאם להוראות הדין בדרך הבאה: מחצית מהעיזבון – לבת זוגתו שנותרה בחיים והמחצית השנייה – לילדיו בצורה שווה.
כל עוד אדם אינו מבקש לשנות מהוראות החוק לכאורה ניתן לחשוב אין צורך אמיתי בעריכת צוואה, שכן ככל הנראה האמור בצוואה יהיה מקביל להוראות הדין, אולם הדבר לא מדויק בלשון המעטה.
קיימים מגוון מקרים בו נרצה לשנות או להוסיף על "ברירת המחדל", ולחלק את העיזבון באופן שאינו "סימטרי" ו/או לשנות מזהות היורשים שקבע הדין ו/או ליתן הוראות נוספות לדוגמא:
- צוואות הדדיות – במקרים רבים בוחר המצווה להעניק את כל רכושו בשלב ראשון לבת/בן הזוג שנותר בחיים (ללא הורשה בשלב זה לילדיו) ורק אחרי פטירת בן/בת הזוג לחלק את עזבונו בין יורשיו הטבעיים (ילדיו בדר"כ), הוראה זו באה למנוע מצב בו אחד מבני הזוג נפטר והשני נותר בחיים, ולילדי המנוח זכויות במחצית מהעיזבון. וכך עלולים ילדי המנוח לדרוש מבן/בת הזוג שנותר בחיים לקבל לידיהם מחצית מהחסכונות של המנוח או למכור באופן מיידי את הנכס בו בן הזוג שנותר בחיים גר כל חייו שכן להם זכויות משמעותיות בו.
הוראה למתן צוואה הדדית, חוסמת אפשרות זו ומאפשרת לבן/בת הזוג שנותר בחיים עצמאות ורק אחרי פטירתו של בן/בת הזוג שנותר בחיים יחולק העיזבון ליורשים בהתאם להוראות הדין או בהתאם לחלוקה אחרת.
- יחוד נכס מסוים ליורש מסוים – ע"פ הדין, לכל יורש חלק שווה בכל נכס, כך לדוגמא אם בעיזבון קיים נכס אחד בשווי של 1,000,000 ₪ ותיק השקעות בשווי של 1,000,000 ₪ וישנם 2 יורשים – לכל יורש יהיה חצי מהזכויות בנכס וחצי מתיק ההשקעות, עניין שעלול לגרום לחילוקי דעות בקשר להמשך הטיפול בנכסים. במקרה כזה ובנסיבות המתאימות מומלץ כי המצווה מראש יחלק את הנכסים כך שתהיה עצמאות ליורשים (במידה ונכס אחד שווה יותר או פחות ניתן להורות לבצע איזונים), ככל וקיימים יותר נכסים, כך הצורך לייחד נכס מסוים ליורש מסוים – מובהק יותר.
- הוספת או הפחתת זכויות לאחד היורשים – לא מעט פעמים המצווה מבקש לשנות מחלוקה "סימטרית" ומבקש לערוך חלוקה "סוציאלית" יותר, כך לדוגמא אם עורך הצוואה העניק נכסים בחייו לאחד מהיורשים במובדל מיתר היורשים, יתכן כי יבקש להפחית את זכויותיו יורש זה בצוואתו, או לחילופין קיפח בחייו את אחד מיורשיו אזי בצוואה יבקש להגדיל את חלקו.
קיימים מקרים אחרים בהם המצווה מבקש ליתן לאחד מיורשיו זכויות נוספות כמו זכות להמשיך ולהתגורר בדירת המגורים לתקופה מסוימת במקרה שסעד את אותו מצווה או מסיבות אחרות, או מתן זכויות או כספים נוספים עקב מצבו, קיימים גם מקרים בהם המצווה מבקש שלא לכלול את אחד מיורשיו ע"פ הדין בצוואתו, חשוב להדגיש כי יש לבצע "הדרת יורש" בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה אחרת אותו יורש יוכל להתנגד לצוואה.
- תנאים לקבלת הירושה – ניתן לכלול בצוואה תנאים, שרק אם יתממשו היורש יקבל את חלקו בעיזבון כך לדוגמא ניתן להוסיף תנאי אשר אותו יורש יקבל את חלקו רק במועד בו יגיע לגיל בגרות או יתחתן או יקבל תואר אקדמאי, לחילופין ניתן להוסיף תנאי שאם יתממש אותו יורש לא יקבל את חלקו בעיזבון; ניתן להוסיף תנאים כמו איסור מכירת דירת המגורים ו/או איסור מכירת העסק המשפחתי לתקופת זמן מוגבלת. חשוב לציין כי על התנאים לעמוד במבחן הסבירות (כך לדוגמא התניה שיורש ימיר את דתו, או יבצע מעשה פלילי כתנאי לקבלת עזבונו הינם תנאים שבית המשפט עלול לפסול). תנאים אלו בדר"כ יקבעו ע"י מצווה המבקש להתוות פעולות שיבצעו יורשיו לאחר פטירתו ומתמרץ את יורשיו לפעול בהתאם לרצונו.
- גילוי דעת המצווה – לא מעט מעורכי הצוואה מבקשים להוסיף הוראות שונות בצוואה, לדוגמא הוראה ליורשיו לתרום חלק מהעיזבון (אחוז או סכום שנקבע מראש) לנזקקים ו/או עמותות מסויימות.
- מינוי מנהל עיזבון – כאשר היורשים אינם יכולים/מסוגלים לחלק את העיזבון, לדוגמא מחמת מורכבות העיזבון, חובות העיזבון, סכסוכים בין היורשים, קושי באיתור יורשים, יורשים שאינם כשירים וכו' – ניתן ומומלץ לקבוע בצוואה מראש את זהות מנהל העיזבון.
- יורש אחר/במקום יורש – ניתן להוסיף הנחיות מיוחדות בקשר למקרה בו היורש שנקבע אינו יכול לרשת את המצווה (במידה ורוצים לשנות מהוראות הדין), כך לדוג' הורה שאינו רוצה שכלתו תירש אותו יכול לצוות כי במידה ובנו אינו יהיה בין החיים אז חלקו של בנו יעבור לנכדיו ו/או יתחלק בין ילדיו שנותרו בחיים.
חשוב לזכור כי יש לערוך את הצוואה בידי עורך דין מיומן וזאת על מנת למזער כל פתח להתנגדויות או פתח לפרשנות, ע"פ הדין "מעוניין בדבר" רשאי להגיש התנגדות לצו קיום הצוואה, זאת בהתאם למספר טענות שהוגדו בחוק, ולהלן עיקרן:
- היעדר כשרות – במועד בו נערכה הצוואה, המצווה לא היה כשיר, לא הייתה בו גמירת דעת לקבל את ההחלטה על חלוקת עזבונו.
- כפיה, עושק, אונס, איום – במועד עריכת הצוואה היה המצווה נתון לכפיה, עושק, אונס או איום – כך שנפל פגם ברצונו האובייקטיבי של המצווה. כך לדוגמא אם נהנים ע"פ הצוואה לוקח חלק פעיל בעריכת הצוואה אפילו כדי הסעת המצווה לעורך הדין – יכולה לפסול את הצוואה.
- צוואה בלתי חוקית – צוואה המכילה הוראות בלתי חוקיות או נוגדות איסור שבחוק יכולה להיפסל (חלקה או כולה).
- טעות סופר – במידה וניתן להתחקות אחר רצונו של המצווה הרשם לענייני ירושה ו/או בית המשפט יהא רשאי לתקן את הצוואה.
הכותב הינו שותף במשרד עו"ד ונוטריון ג'רבי קרמר ושות' המומחה במעמד אישי, אין באמור לעיל בכדי להוות משום יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, הכתוב לעיל מהווה תיאור כללי בלבד ובלתי מחייב.